סיוט בסופר 

אתמול נגמר לנו בבית החלב. אשתי נתנה לי ארבעים שקל והזכירה לי שלמחרת יש בתוכניתה לעשות את הקניה השבועית הגדולה. לכן שאקנה לה בסופר מלבד החלב רק מספר דברים ואשתדל להביא לה אפילו עודף.

המשימה נראתה לי קטנה ומהנה, לכן לא קיטרתי כמו תמיד ואפילו שמחתי להחמיץ את הראיון הטלוויזיוני עם פואד.

כשנכנסתי לסופר עם העגלה, הרגשתי אחריות גדולה כמו שמרגיש שר האוצר ערב הגשת תקציב המדינה, עם כל כך הרבה צרכים וכל כך מעט כסף.

אחרי חודש של דיאטת מלפפונים, הרגשתי שכוחות על טבעיים משכו את העגלה למקומות אסורים.

המראות והריחות שהגיעו מתצוגת הפסטרמות, בלבלו אותי לגמרי. בקשתי מהמוכרת לטעום משמונה סוגים שונים ולבסוף ביקשתי עשרים גרם חזה הודו בדבש פרוס דק.

לחוסר מזלי,סלטי שמיר  החליטו דווקא שם קרוב לפסטרמות, להקים עמדת טעימה. המוכרת הצעירה הייתה חדורת מוטיווציה ולא ויתרה לי עד שגמרתי לטעום מכל הסלטים. לא היה נעים לסרב אחרי ה,,חפלה,, לשתי סוגים  בסכום כולל של עשרים ושמונה שקל.

ראיתי שהגעתי קרוב לתקרת התקציב הנומינלי לכן חיפשתי את הנתיב הקצר ביותר לקופות. בדרך קלטתי בזוית העין את המקרר של המעדנים. הגלגל הימני הקדמי של העגלה התחיל פתאום להתעקש על הכיוון ההוא בדיוק באותה נחישות של העגלה בנתב"ג שמושכת אותי תמיד לכיוון המוכסים.

לא עמדתי בפיתוי המילקי עם הקצפת של שטראוס שקרץ לי ובגלל שזה היה דייאט לקחתי רבעיה כמו כן לקחתי את הצפתית החדשה של תנובה בגלל עיצוב האריזה שמצא חן בעיני. לא עשיתי חשבון מדויק אבל הרגשתי שמסגרת התקציב בסכנה, לכן תכננתי את המסלול הקצר ביותר לכיוון הקופות וניסיתי לייצב את שלטתי בעגלה. כפסע היה  ביני ובין הקופות אבל משב הרוח של אחד הונטילטורים הסיט לעברי את הריח המשכר של הבאגט הטרי שיצא בדיוק מהתנור.

בדרך לקופה המהירה  כרסמתי חצי בגט כדי שלא יבלוט משקית הניילון וכך אשתי לא תבחין במה שהיא לא צריכה.

היו לפני מספר אנשים בתור ורציתי לנצל את הזמן לבדוק אם מסגרת התקציב תאשר לי השקעה ב"אגוזי" המיתולוגי. תוך כדי הבדיקה הגיע תורי והקופאית העבירה בזריזות רבה את כל המוצרים, וכשראיתי על הצג את הסכום נעתקה נשימתי. הסכום לתשלום היה 42.80 שקל וידעתי מייד שאני מחוסל.

הצעתי לקופאית להוריד את משחת השיניים בטעם תות שדה אבל הזקנה מאחורי אמרה לי שעם שיניים כמו שלי עדיף שאוותר על מעדן אחד.

הבחור מאחורי הזקנה אמר שאי אפשר להוריד מעדן אחד מהרביעייה  מבלי לשבור גביע. הילדה הקטנה בסוף התור התערבה בויכוח ואמרה שהיא לא אוהבת את סלט החצילים שקניתי ואם אותר עליו אוכל לקנות עוד אגוזי ולתת לה חצי בגלל העצה.

כשראיתי שאנשים נוספים הצטרפו לויכוח חמקתי החוצה למכונית לחפש שלשה שקלים. מכיוון  שלא מצאתי את מבוקשי הוצאתי מארגז כלי העבודה מברג קטן ורצתי לחלץ חמש שקל מאחת העגלות בחנייה. המאבטח החמוש שהיה דרוך מתמיד בגלל התראה נקודתית הבחין במזימה וכך נאלצתי לסגת לתוך הסופר בידיים ריקות.

היות והויכוח בתור התלהט במקצת וניראו דחיפות קלות ניסיתי להשתלט  על ההמון הסוער עליתי על ארגז והוצאתי מכרז על חצי הבאגט שנישאר אבל הסכומים שהציעו לי לא כיסו את ההפרש.

רגע הכניעה המשפיל הגיע. אמרתי לקופאית  בקול רועד שאני מוכן לבטל את כל הקניה ולהחזיר את כל המוצרים למקום ובלבד שלא תלחץ על הכפתור האדום.

כל תחנוני והסברי לא הועילו. היא חייכה אלי את אחד החיוכים האכזריים ביותר, לחצה על הכפתור האדום והודיעה במכשיר הכריזה במבטא רוסי עילג: "חנה בואי לקופה שבע עשרה!  "לאדון ניגמר הכסף".

לפתע נשתררה דממה מעיקה. כל המבטים בסופר הופנו לקופה מספר שבע עשרה וננעצו בי באכזריות שאין כדוגמתה. התור שאחרי התחיל לגלות סימני עצבנות בזמן שחנה הקופאית הראשית עשתה את דרכה אלינו.

לא רציתי פעם נוספת לפתוח את הויכוח איזה מוצר להוריד לכן לחשתי באוזנה של חנה שתוריד מה שהיא רוצה העיקר לגמור כמה שיותר מהר לפני שההמון מתארגן ללינץ'.

חנה בחנה את המצב וקיבלה החלטה איומה מבחינתי היא הורידה דווקא את החלב.

ארזתי בחיפזון את הדברים, רצתי החוצה והסתגרתי במכונית למספר דקות כדי להירגע וכדי לקבל שתי החלטות:

1.אני מגדיל את תקציב הסופר על חשבון תקציב הקוסמטיקה של אשתי.

2. הגעתי למסקנה שההגנה הכי טובה היא ההתקפה לכן כשהגעתי הביתה, הסתכלתי בעיניים של אשתי, לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לה בקול ברור וצלול: ""לא רק שאין עודף,גם אין חלב".